פסק-דין בתיק תא"מ 18982-02-11

1.         ביום 5.10.10 בשעה 10.00 בערך אירעה תאונת דרכים בצומת רחוב הסראיה - דרך העצמאות בחיפה (להלן: התאונה) שבה היו מעורבים מכונית מספר רישוי 77-325-01 אותה נהגה הנתבעת 1 (להלן: המכונית והנהגת בהתאמה) ומשאית מספר רישוי 94-888-67 בבעלות התובעת ואותה נהג עודה אמיר (להלן: המשאית והנהג בהתאמה).

2.         לפניי תביעה לפיצוי בגין הנזק שנגרם לתובעת בעטיה של הפגיעה במשאית שבבעלותה. בעלי הדין הסכימו כי נזק זה מסתכם בסך 12,228 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה תשכ"א-1961 (להלן: חוק פסיקת ריבית והצמדה ) החל מיום 4.11.10 וכלה ביום מתן פסק הדין ובצירוף הוצאות משפט.  

המחלוקת בין הצדדים נעוצה בסוגיית החבות.

3.         כתב התביעה הוגש בסדר דין מהיר. לפיכך תהא ההנמקה תמציתית כמצוות הדין.

4.         דרך העצמאות היא ציר תחבורה ראשי בעיר התחתית של חיפה. מדובר ברחוב דו-סטרי, שתוואי נסיעתו ממזרח למערב וההפך. שני מסלולי הנסיעה מופרדים על ידי אי-תנועה בנוי וגדר הפרדה. רחוב הסראיה דו-סטרי וניצב לדרך העצמאות. כיוון הנסיעה בו מדרום לצפון וההפך.

            בשל קיומה של גדר ההפרדה יוצרת ההצטלבות בין דרך העצמאות לרחוב הסראיה צומת T. לנוסעים בדרך העצמאות מכיוון מערב  קיימת פניה ימינה לרחוב הסראיה ולנוסעים ברחוב הסראיה קיימת פניה ימינה לכיוון מזרח. בצומת, בתחום רחוב הסראיה, קיים אי-תנועה בנוי המפריד בין שני מסלולי הנסיעה.

מדובר בצומת מרומזר - בדרך העצמאות מכיוון מערב מוצב רמזור לפני מעבר החצייה להולכי רגל וברחוב הסראיה לפניה לכיוון מזרח מוצב רמזור לפני הפניה לדרך העצמאות.

5.         במועד התאונה נסעה המשאית בדרך העצמאות מכיוון מערב לכיוון מזרח. לגרסת הנהג, באותה עת היה הכביש עמוס כלי-רכב והתנועה התנהלה בעצלתיים. בהגיעו לצומת הראה הרמזור שלפניו אור ירוק ברם, בשל התנועה האיטית וכדי לא לחסום את מעבר החצייה, עצר לפני הרמזור. כאשר התאפשר הדבר, המשיך בנסיעה איטית מאוד אל תוך הצומת (מהירות נסיעתו לא עלתה על 10 קמ"ש, כפי שאומת על ידי הרישום בטקוגרף). כאשר החל לחלוף על פני היציאה מרחוב הסראיה חש לפתע חבטה בדופן הקדמית הימנית של המשאית. הוא עצר מיד את המשאית וירד ממנה. או אז הבחין במכונית אשר התנגשה במשאית לאחר שיצאה מרחוב הסראיה בכוונה להשתלב בדרך העצמאות לכיוון מזרח.

6.         לגרסת הנהגת הגיעה לצומת ולפניה הראה הרמזור אור אדום. לפיכך עצרה את מכוניתה והמתינה לשינוי האור ברמזור. עם התחלפות האור לירוק החלה בנסיעה איטית וזהירה כאשר לפתע פגעה בה המשאית שנסעה בדרך העצמאות. לדבריה מפאת הזמן הרב שחלף, אינה זוכרת לפרטים על אודות בתאונה.  

7.         כל צד טוען אפוא כי נסע בחסות האור הירוק ומשנהו נכנס לצומת כשאור אדום לפניו, וכך גרם לתאונה. ואמנם, בשים לב לתנאי הדרך ולמצב התנועה סביר להניח כי שני הנהגים נכנסו לצומת באור ירוק - מדובר בצומת רחב ממדים ובין קו העצירה לבין מקום התאונה מפרידים כ-20 מטרים (אורך המשאית 18 מטר ובזמן התאונה נמצא כולו בתוך הצומת). באותו זמן היתה תנועה סואנת וכלי הרכב התקדמו באיטיות רבה. עובדה זו מתיישבת עם גרסת הנהג, ולפיה נכנס לצומת כאשר לפניו אור ירוק ובעודו בתוך הצומת התחלף האור ברמזור. בו בעת ובזמן שהצומת לא היה פנוי התחלף האור ברמזור המוצב ברחוב הסראיה, כך שכאשר החלה הנהגת בנסיעה היה אור ירוק ברמזור.

8.         אם שני הנהגים נסעו בחסות האור הירוק, נשאלת השאלה על מי מהשניים רובצת האחריות לקרות התאונה ולתוצאותיה.

על סמך חומר הראיות שלפניי, הגעתי למסקנה כי יש להשית את מלוא האחריות לאירוע התאונה לנהגת המכונית, ואין לייחס לנהג המשאית אשם תורם.

ראשית, לפי מיקום הנזק במשאית עולה כי המכונית התנגשה בה, ולא ההפך. מכאן, התאונה אירעה כאשר המשאית נמצאה באמצע הצומת וכבר החלה לחלוף על פני המפגש בין דרך העצמאות לבין מסלול הנסיעה של הנהגת.

            שנית, נהג הנוסע בחסות האור הירוק ומופע האור מתחלף בעודו בתוך הצומת חייב לפנותו כדי למנוע פגיעה של כלי רכב הנוסעים אחריו או הפרעה לתנועה (ראה תקנה 71 ל תקנות התעבורה תשכ"א-1961). למותר לציין כי לאחר שנהג המשאית חלף על פני הרמזור נבצר ממנו לדעת אם התחלף מופע האור ומתי.

            שלישית, בשים לב למבנה המשאית יכולתו של נהג להבחין בכלי הרכב המשתלבים בדרך העצמאות מוגבלת למדיי.

רביעית, בטרם ישתלב בו חייב הנכנס לצומת לוודא כי הדרך לפניו פנויה וכי ביכולתו להשתלב בדרך ללא הפרעה ובבטחה, וזאת גם אם אור הרמזור מתיר כניסה לצומת (ראה תקנה 65 ל תקנות התעבורה תשכ"א-1961). לפיכך אף כי היה לפניה אור ירוק ברמזור היה מחובתה של הנהגת לוודא כי ביכולתה להיכנס לצומת בבטחה. מעדות הנהגת עולה, כי הבחינה באור המתחלף ברם לא נתנה את דעתה לדרך שלפניה ולא הבחינה במשאית ובכלי- רכב אחרים אשר נסעו בכביש אותה עת (וראה תמונה ת/2 שצולמה מיד לאחר התאונה).

9.         כאמור יש לייחס אפוא לנהגת את מלוא האחריות לקרות התאונה ולתוצאותיה.

10.        אשר על כן אני מחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובעת סך של 12,228 ש"ח, כשסכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה החל מיום 4.11.10 וכלה ביום מתן פסק הדין.

            כן ישלמו הנתבעים לתובעת שכר טרחת עורך דין בסך 1,800 ש"ח בצירוף מע"מ כדין וכן ישיבו את אגרת התביעה.